הריסת הבתים בנתיב האבות – גם לפסק דין צריך להיות הגיון

עפר דרורי 12.06.2018 22:03
הריסת הבתים בנתיב האבות – גם לפסק דין צריך להיות הגיון


(311) מעבר לעוול שנגרם בפסק דין כזה יש גם היבט ציבורי של האמון בבית המשפט שמאוד נסדק.



אתמול (12 ביוני 2018) פונו המשפחות משכונת נתיב האבות ביישוב אלעזר עפ"י צוו בג"צ. מבלי להיכנס להיבטים פוליטיים המתייחסים לבתים שניבנו על קרקע פרטית לכאורה אני מעוניין להתמקד באותם בתים שחלק קטן ביותר מהם נבנו על קרקע פרטית לעתים בחריגה של מטר לעתים חריגה של 40 ס"מ. על העובדות אין מחלקות.

השאלה שלא הצלחתי לקבל עליה תשובה אף ששאלתי רבים היא האם המשפט הישראלי כולל אלמנט של ענישה שאינה קבועה בחוק. בארה"ב בית משפט על בסיס קביעת מושבעים יכול לתת פסק דין הכולל ענישה כפי שקבוע בחוק ולצד זה עונש כספי נוסף בסכומים אדירים כעונש נטו. היו כמה פסקי דין מסוג זה לחברות שייצרו סיגריות. בארץ להבנתי סעיף כזה אינו קיים. מדוע אם כן כאשר בית המשפט קובע כי חצי מטר מבית חורג מהקרקע הציבורית ובעלי הבית מציעים לנסר את אותו חצי מטר עודף בית המשפט אינו מאשר זאת ודורש להרוס את הבית כולו.

אני אפילו לא מעלה טענה המתקיימת בשטחי ארץ ישראל שאין לגביהם מחלוקת בהם חריגות בנייה לעתים במאות מטרים מסתיימות בפיצוי כספי לצד הנפגע, אני מתייחס רק לנקודה שהעליתי.

אשמח אם מי מהקוראים יאיר את עיני אבל בבקשה לא בהתלהמות ולא בנימוקים פוליטיים בסגנון "הם מתנחלים מגיע להם" או "הם בנו על קרקע פרטית מטר מרובע שאר מאה שלושים המטר הם קרקע ציבורית – שיסבלו בגלל המטר".

מעבר לעוול שנגרם בפסק דין כזה יש גם היבט ציבורי של האמון בבית המשפט שמאוד נסדק. אני זוכר את פסק הדין של הבג"צ לגבי סרטו של חורי "ג'נין ג'נין" שבו קבע הבג"צ כי הסרט כולל שקרים אבל לא יאסור את הקרנתו בשם חופש הביטוי וכל זה בהתעלם מהפגיעה הקשה שחוו החיילים שהשתתפו בקרב מהסרט המציג אותם כרוצחים ומהפגיעה של חלק ניכר מהציבור הציוני במדינה.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה